החלטה בתיק ב"ש 90406/06

      לפני ערר על החלטת כב' השופטת שריזלי מבית-משפט השלום בתל-אביב ב- ת.פ. 8205/04 , מיום 4.8.2005, לפיה אין לאפשר לעורר לקבל לידיו חומר חקירה הנמצא בידי המשיבה.

      בנימוקי הערר, ת.פ. 8205/04 נפתח ביום 15.10.2004, והמשיבה מסרה לידי העורר מלוא חומר החקירה שהיה בידיה באותה עת. ההקראה התקיימה ביום 10.11.2004, ובינואר 2005, לטענת העורר, המשיכה המשיבה לבצע חקירות של עד-תביעה מס' 10, רואה-חשבון מר יוסי שבו, שאינו נמנה על עדי-התביעה. החומר בעניינו של עד-תביעה מס' 10 הועבר לעורר.

      בעקבות שומה שהוצאה לעורר, ולא נמסר חומר החקירה בעניין זה בטענה כי החומר סודי, פנה העורר לבית-משפט קמא בבקשה למסור לו את חומר החקירה. משנדחתה בקשתו, הוגש הערר שלפני.

      לטענת בא-כוח העורר, בית-משפט קמא טעה כשקבע כי אין לשומה שהוצאה לעסק ולא כלום עם העבירות המיוחסות לעורר בכתב-האישום.

      בשלב ההקראה, הודה העורר בחלק מהעבירות, דהיינו בכך כי הגיש דו"חות תקופתיים שלא במועד; אך כפר לגבי ארבעה דו"חות אחרים שהוגשו כדו"חות כוזבים.

      לטענת בא-כוח העורר, העבירה של הגשת דו"חות כוזבים הינה מהותית, בניגוד לעבירה של אי-הגשת דו"ח תקופתי במועד. בית-משפט טעה כשקבע כי החומר ברקע הגשת השומה אינו רלוונטי להגנת העורר.

      בקשתו להוכיח, היה ויורשע, לעניין העונש, כי הסיר מחדלים, שכן אי-הסרת מחדלים מביאה עימה עונש של מאסר בפועל, וזכותו להשתמש בחומר האמור להוכיח טענתו אודות הסרת המחדל.

      במהלך הדיון בעל-פה, הוברר לבית-המשפט כי העורר הגיש הודעת ערעור לבית-משפט זה, על החלטת המשיבה לדחות השגת העורר על שומת העיסקאות שהוציאה לו המשיבה, ובמסגרת הודעת-הערעור, מתבקש בית-המשפט להורות למשיבה למסור לעורר נתוני התחשיב הכלכלי ולהורות, כי לאחר מסירת התחשיב הכלכלי לידי העורר, ישובו הצדדים ויקיימו הליך ההשגה על שומת העיסקאות.

      ערעור שומה זה תלוי ועומד בפני כב' השופטת דניה קרת.

      החומר אותו מבקש העורר לקבל בהודעת-הערעור הנ"ל, הוא אותו חומר בדיוק שמבקש העורר לקבל במסגרת הערר שהגיש בבקשה הנדונה בפני, על החלטת כב' השופטת שריזלי בבקשתו לקבלת חומר חקירה על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " החסד"פ").

לטענת המשיבה, החומר המבוקש אינו חומר חקירה. אינו מצוי בידה. כתב-האישום הוגש בלא עריכת תחשיב. עורך התחשיב לצורך קביעת השומה אינו עד במשפט הפלילי. התחשיב לא יוגש במהלך הדיון בראיות במשפט הפלילי, לא במלואו לא במקצתו, ואינו נחוץ לצורך הוכחת העבירות.

בא-כוח העורר מודה כי התחשיב המבוקש במסגרת סעיף 74 לחסד"פ, נחוץ לו במסגרת טיעונים לעונש, לצורך הוכחת "הסרת המחדל", על-מנת שלאחר הרשעתו וטרם גזר-דינו, לא יכלול גזר-הדין מאסר בפועל.

מכאן שהתכלית בבסיס בקשת העורר לקבלת התחשיב במעטה של בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, אינה לצורך ניהול הגנתו פרופר ומניעת הרשעתו בדין, אלא לצורך קבלת עונש מופחת, שלא יכלול מאסר בפועל, אם יצליח בהוכחת טענתו לעניין הסרת המחדל.

ההחלטה בערר זה, נבחנת במנותק מקיומו של ערעור השומה. אין לקשור בין הדברים, שכן השומה וכתב-האישום אינם קשורים זה בזה אינהרנטית לצורך הגשת כתב-האישום או הגשת השומה. כתב-האישום הוגש לפני הגשת השומה, על-פי הצהרת באת-כוח המשיבה - בלא קשר לתחשיב. התחשיב אינו רלוונטי; עורך התחשיב אינו עד-תביעה; וכתב-האישום עומד בפני עצמו וימשיך לעמוד בפני עצמו, גם אם לא הייתה מוגשת השומה ולא היה בא לעולם ערעור השומה התלוי ועומד בפני כב' השופטת דניה קרת.

ומשכך, צפה ועולה שאלת הרלוונטיות של התחשיב, כחומר חקירה בכתב-האישום.

אין מחלוקת, כי עובר להגשת כתב-האישום כל חומר החקירה שהיה בידי המשיבה נמסר לעורר. חומר חקירה נוסף של עד-תביעה מס' 10 (לבקשת העורר) - אף הוא נמסר לעורר.

בקשת העורר הינה לקבלת חומר המתייחס לשומה האזרחית שהוציאה מחלקת הביקורת לעורר ולעסקו, במועד מאוחר להגשת כתב-האישום.

אין חומר זה מהווה חומר חקירה. אינו רלוונטי לכתב-האישום, והנתונים המספריים אשר שימשו את המבקר בהוצאת השומה אינם יכולים לעורר בהגנתו; מה גם שהמשיבה אינה מתכוונת להסתמך עליהם לצורך הרשעתו בדין.

אין ליצור חומר חקירה באופן מלאכותי ולהפוך את חישוב השומה והנתונים המספריים ל"חומר חקירה".